ייצור סולארי בבתי מגורים

מדריך מעשי לרשויות מקומיות

היערכות מקדימה של הרשות

פרק ראשון, שלב א'

הקדמה

פרק זה מפרט את הצעדים הבסיסיים לקידומה של כל תוכנית, אולם חשוב להבין – מדובר בהמלצה עקרונית בלבד, המתארת את התהליך המוצע. אם מעוניינים לקדם תוכנית העוסקת רק בהעלאת המודעות או בהנגשת ייעוץ ראשוני בלבד, ניתן להסתפק בתהליך היערכות מצומצם יותר, שלא מחייב ועדת היגוי עירונית.
להלן תקציר הפעולות הנדרשות לקידומה של תוכנית רשותית

01
קבלת החלטה של הגורמים המובילים ברשות והגדרת צוות מוביל

פעולות: יצירת צוות רשותי מוביל.

תוצרים: פגישות תקופתיות; אחריות ישירה על כתיבת וביצוע תוכנית העבודה.

02
שיתוף בעלי העניין והקמת ועדת היגוי

פעולות: מיפוי, יצירת שיתופי פעולה מותאמים, כינוס ועדת היגוי אחת לרבעון.

תוצרים: רישות ומיצוב התכנית.

03
יצירת תוכנית פעולה

פעולות: כתיבה ואישור של תוכנית פעולה, הקצאת משאבים במסגרת תוכניות העבודה ויציאה לפיילוטים מוגדרים וישימים.

תוצרים: ביצוע התקנה בפועל; הפחתת פליטות; יצירת רווחים לקהילה; חיזוק קהילות ויצירת חיבורים עירוניים.

נסביר להלן את הפעולות הנדרשות לקידומה של תוכנית רשתותית.

1. קבלת החלטה על ידי הגורמים המובילים ברשות והקמת צוות מוביל

אבני דרך

א. החלטה בדרג הנהלת העירייה
כדי שהרשות תהיה מחויבת לקידום ייצור אנרגיה מתחדשת בקרב התושבים, הדרג הבכיר ברשות צריך לקבל על כך החלטה ברורה. מנקודת המבט של ראש העיר, חשוב שהתועלת לתושבים תהיה ברורה; מנקודת מבטו של הגזבר, חשוב שיהיו מקורות מימון ברורים לתוכנית, כך שהיא לא תהיה גירעונית. 

ב. הגדרת אחראי וצוות מוביל
קידום ייצור אנרגיה מתחדשת על ידי התושבים רלוונטי לתחומים רבים ברשות: סביבה; תכנון ובנייה; אנרגיה ותשתיות קהילה; רווחה, ועוד. הגורם הרשותי המוביל יכול להיות מכל אחת ממחלקות אלו, וכמו בכל דבר, החיבור והאכפתיות לנושא חשובים לא פחות. המאפיין המהותי ביותר של הגורם האחראי הוא שתהיה לו ראייה מתכללת, יכולת להבין את מורכבות הנושא ויכולת להוביל מהלכים רוחביים ברשות. רצוי שהגורם המוביל יאגד צוות הובלה פנים-רשותי אשר יוביל יחד אתו את המיזם באופן שוטף. כמו כן, רצוי שרשות שתיבחר לקדם את מודלים 4-2 תערב בצוות גורמי מקצוע מהתחום (אחראי האנרגיה ברשות, יועץ אנרגיה וכדומה).

כלים

2. שיתוף בעלי עניין והקמת ועדת היגוי

יצירת שותפות רחבה תסייע במיפוי הצרכים ובתכנון דרכי הפעולה ליישום התוכנית, בהגדלת המודעות והחשיפה לתוכנית בקרב קהלי היעד, בהטמעה מיטבית של התוכנית, ביצירת הזדמנויות נוספות לקידום התחום וביצירת מוניטין חיובי לכלל המהלך בקרב התושבים.

אבני דרך

א. מיפוי השותפים
תחילה יש לבחון מי השותפים אשר מעורבותם תוכל לתרום להצלחת התוכנית. מומלץ לבחון זאת בהתאם למגזרים ולתחומים שונים.

ב. הגדרת דרגת המעורבות, השותפות והאחריות של השותפים השונים
לאחר שהוגדרה רשימת השותפים הרלוונטיים, חשוב להבין מהי דרגת השותפות שתתאים לכל אחד, בהתאם לרמת העניין והיכולת של כל שותף (ראו כלי מספר 2: טבלת עזר לבחינת השותפים הפוטנציאליים ודרגת השותפות המתאימה להם).

ג. הקמת ועדת היגוי
לאחר מיפוי השותפים והגדרת דרגת המעורבות שלהם, מומלץ להקים ועדת היגוי לטובת חידוד מטרות המיזם ויעדיו. על ועדת ההיגוי להיות גוף רב-מגזרי אשר יסייע ביישום המיזם, בבחינת התקדמותו ואופן העמידה שלו ביעדים. מומלץ שמשתתפי ועדת ההיגוי יכללו את הדרג הניהולי הבכיר ברשות, גורמי מקצוע רשותיים רלוונטיים, נציגי האגודה לתרבות הדיור, מנהלי שכונות וועדי שכונות, נציגי גופים עירוניים (עמותות, נציג החברה למתנ"סים וכו'), שיכולים להיות רלוונטיים להובלת המהלך העירוני, כמו גם נציגי תושבים שיסייעו בחיבור לשטח ובהובלה. אם מעורבים בתוכנית משרדי ממשלה או ארגונים ארציים, מומלץ שגם הם ייקחו חלק בוועדה. רצוי שוועדת ההיגוי תתכנס אחת לרבעון, ושחבריה ייקחו על עצמם אחריות ותפקידים לטובת הצלחת המיזם.

כלים

להרחבה

3. מיפוי פיזי וקהילתי

לאחר ביסוס הצוות המוביל והשותפים, רצוי לבצע מיפוי של פוטנציאל ההתקנות, הן במישור הפיזי (גודל הגג ותנאים פיזיים נוספים) והן במישור הקהילתי (מיפוי גורמים רלוונטיים בקהילה להובלת והשתתפות בתהליך). מיפוי זה יסייע להבין באילו אזורים יש פוטנציאל מרבי לתועלות הישירות והעקיפות מהתקנת פאנלים סולאריים על גגות מבנים. המיפוי יכוון את הפעילות במיזם למקומות שבהם ניתן להשיג את התועלות המרביות ולקדם את הפרויקטים באופן הטוב ביותר.

אבני דרך

א. בחינה ראשונית של הפוטנציאל הפיזי להתקנת מערכות סולאריות על מבני המגורים
כדי להבין מהו פוטנציאל היישום בעיר ובאילו שכונות רצוי לקדם את הפעילות, יש להכין מיפוי ראשוני של פוטנציאל הגגות. חשוב להבין שמיפוי זה אינו מספק להבנת הישימות להקמת המערכות בפועל, אלא מהווה שלב ראשון לבחירת אזורים מתאימים בלבד. ישנן שתי דרכים עיקריות לבצע מיפוי פיזי ראשוני של גגות, בשתיהן נעשה שימוש במערכת ה-GIS של הרשות המקומית, שכוללת מפות אורתופוטו (תצלומי אוויר שבהם מידע גיאוגרפי הקיים במפה) שעליהן "מולבשות" שכבות שונות של מידע לגבי המבנים:

  • ניתוח ידני של כל מבנה ומבנה: באמצעות מערכת GIS ניתן לבחון האם גגות המגורים באזור מסוים מתאימים להתקנות. ראשית, יש לבחון האם סטטוס הבניין מאפשר התקנת מערכת סולארית על הגג, דרך בחינת הסטטוס התכנוני (לוודא שאין תוכניות בנייה קרובות), בנוסף על נתונים כמו גיל המבנה ומצבו הפיזי, אותם ניתן לקבל מברור בשטח. לאחר מכן יש לבחון את כמות השטח הפנוי בניקוי שטחי דודי השמש, הצללות ממבנים סמוכים וממבנים על הגג עצמו (פיר מעלית, מעקה), וחלקים שאינם מתאימים (למשל חלק גג שבנוי מאיסכורית). 
  • ניתוח כללי על פי שכבות מידע: ניתן להעריך את שטחי הגגות הפנויים להתקנת מערכות סולאריות על פי שכבה של מתאר המבנה או שטח גג, אם קיימת שכבה כזאת. שכבת מידע זו תספק מידע מרוכז על אזור גיאוגרפי מוגדר, כמו שכונה או רחוב. כדי להעריך כמה מתוך השטח הנ"ל הוא שטח פנוי יש להיעזר בהנחות עבודה על בסיס עבודות קודמות (עדיף כאלה שנעשו בשיטה הידנית). בניתוח זה התוצאות יהיו כלליות ולא מדויקות, אך ניתן להגיע בזמן קצר לאומדן סביר לגבי פוטנציאל הגגות באזור הנבדק.

באופן כללי: אפשר להעריך את הפוטנציאל בכלל העיר בניתוח הכללי ולאחר מכן לבצע ניתוח מדויק יותר בשכונות שבהן יוחלט להתחיל בקידום התהליך הקהילתי. בהערכת הפוטנציאל, יש לקחת בחשבון תהליכי התחדשות עירונית ולהתחיל משכונות שבהן לא מתוכננת התחדשות עירונית (חדשות), שכן באזורי התחדשות עירונית יהיה קשה לקדם פרויקטים בתחום לפני שההתחדשות תצא לפועל.

פוטנציאל ייצור בשכונות חדשות ובהתחדשות עירונית: מדריך זה מתמקד בהנגשת מידע וכלים הניתנים לביצוע על ידי רשויות מקומיות להקמת מערכות סולאריות בטווח הזמן המיידי, ולכן כלי המיפוי לעיל מתייחסים רק למיפוי במבנים קיימים, שעליהם ניתן להקים מערכות סולאריות כבר עכשיו. בהקמת מבנים חדשים, בין אם בשכונות חדשות או בתכניות התחדשות עירונית, ניתן לשלב הוראות במסגרת התכנית או לחייב בשלב ההיתר באמצעות הנחיות מרחביות או מדיניות ועדה מקומית. הנחיות אלה ייכנסו בהוראות התכנון של התוכניות להתחדשות עירונית או בהנחיות מרחביות במסגרת תוכניות בנייה חדשות. בסמכותה של הרשות המקומית להוסיף הוראות אלו כדי למקסם את ייצור החשמל הסולארי בשטחה (עוד על כך ראו בפרק השני, בתיאור המודל הרביעי – ניהול מסע לקוח שלם).

ב. בחינת הפוטנציאל הקהילתי להובלת פרויקטים של הקמת מערכות סולאריות על מבני המגורים
בהקשר הקהילתי חשוב להגיע ל"סוכני שינוי" שיכולים לסייע בקידום המיזם בשטח ובחיבור של תושבים אליו, כמו גם לתושבים עצמם. לשם כך, כהיערכות מקדימה, רצוי להכיר ולהסתייע בוועדי השכונות, במנהלי הרובעים/שכונות של העירייה, במנהלי מתנ"סים/מינהלים קהילתיים, וכל מי שיש לו קשר ישיר עם התושבים ויכול למפות ולסייע במידע ובהכוונה לגבי אופן הפרויקט וישימותו בשכונות ובמבנים מסוימים.

ג. בחינת רמת ההתארגנות והקהילתיות

במקרה של ייצור סולארי בבתים צמודי קרקע, רצוי להקים קבוצות רכישה משותפות לשכונות, כדי להקל על ההתארגנות וליצור תנאים מיטביים לרכישה. התארגנות כזו דורשת רכיבים קהילתיים של הובלה, התארגנות משותפת, אמון, אמצעי קשר, ועוד. 

להתקנת מערכת סולארית בבניין משותף נדרשת הסכמה של לפחות 66% מבעלי הדירות בבניין. השגת הסכמה היא תהליך קהילתי לכל דבר, הדורשת הובלה ומנהיגות של תושבים. כמו כן, נדרש שלפחות אדם אחד בבניין יוכל וירצה להוביל את המהלך מול שאר בעלי הדירות. רצוי שאדם זה יהיה נציג ועד הבית. 
בשני המקרים ניתן להעריך את פוטנציאל הצלחת התהליך הקהילתי, בעזרת המדדים הבאים:

  • רמת ההתארגנות של הבניין ואיכותה: יש/אין ועד בית, חשבון בנק, קבוצת ווטסאפ של הדיירים וכדומה.
  • רמת הקהילתיות של הבניין ואיכותה: כמות הקשרים בין הדיירים, כמות המיזמים המובלים על ידי הדיירים (מפגשי דיירים, פרויקטים משותפים, כגון הקמת גינה, חגיגה משותפת של אירועים וכדומה), תפקידים לא פורמליים (דיירים עם יכולות ארגון והובלה, דיירים שמייצרים חיבורים).

שימו לב: בקידום התחום באזורים של אוכלוסיות מוחלשות, רצוי לאתר משאבים קהילתיים נוספים, כדי שאנשי מקצוע עם ידע וניסיון יסייעו בתהליך הליווי באופן מותאם ומיטבי.

ד. ניתוח והערכת המידע שהתקבל
לאחר בחינת הפוטנציאל הפיזי והקהילתי יש לבצע שתי פעולות חשובות: ניתוח החסמים והמענים למימוש הפוטנציאל; יצירת תיעדוף אזורי פעילות בהתאם לפוטנציאל המימוש ולערכי הרשות (למשל, ייתכן שלמרות פוטנציאל קהילתי נמוך הרשות תחליט שחשוב לה להשקיע בשכונה זו או אחרת מטעמים חברתיים).

כלים

להרחבה

4. הכנת תוכנית פעולה

לאחר ביצוע המיפוי המקדים, בדגש על מיפוי צרכים בעזרת השותפים, יש לבחור את הצרכים העיקריים שלהם רוצים לתת מענה ולהחליט על רמת ההשקעה והאחריות המתאימה לרשות. רמה זו תקבע איזה מודל פעולות הרשות יכולה לקחת על עצמה וכמה משאבים היא יכולה להשקיע. תוכנית העבודה שתיגזר מכך צריכה לתת מענה לארבע שאלות מרכזיות:

  • לאן אנחנו רוצים להגיע? (חזון, מטרות ויעדים).
  • איך אנחנו מתכוונים לבצע זאת? (משימות ותיעדופן).
  • איך נדע שהגענו? (מדדים).
  • היכן אנחנו נמצאים כעת? (מדידה, הערכה ועדכון).

בהתאם לארבע השאלות האלה, הכנת התוכנית תכלול: מטרות, יעדים, לו"ז ביצוע, מי מבצע, מי השותפים ומהם מדדי ההצלחה.

אבני דרך

א. הגדרת החזון, המטרות והיעדים
בשלב ראשוני זה, המיקוד צריך להיות מה התוכנית מנסה להשיג, ולא איך היא מתיימרת לעשות זאת. המטרה היא שבסוף השלב הזה תהיה לנו רשימה מסודרת של מטרות התוכנית, ושכל מי שמעורב בפרויקט מסכים על הנוסח המדויק של המטרות.

ב. הגדרת המשימות
המשימות מהוות את הפעולות הנחוצות לטובת הגעה ליעדים והן משקפות את ה"איך". עליהן להיות מאוד ברורות בכל הרמות – מה המשימה, איך היא תבוצע, מי יעשה אותה ומתי. את המשימות יש לתעדף בהתאם לאיזון בין רמת החשיבות לדחיפות, עם הבחנה בין משימות קלות השגה, למשימות מורכבות יותר, אליהם ניתן להגיע בהמשך.

ג. הגדרת המדדים
המדדים שייכתבו ישמשו למדידה ולהערכת הפעילות לאור המטרות. להלן דוגמה למדד ולמקורות איסוף מידע אפשריים מול מטרה:

מטרה
מדד
מקורות מידע אפשריים

העלאת המודעות הקרב התושבים להקמת גג סולארי.

מספר הנחשפים לפרסום.

כמות הפניות בדוא"ל עם שאלות; ניטור פתיחת דוא"לים; ניטור כניסות משתמשים (לאתר, לפייסבוק).
סקר מודעות לפני/אחרי מסע הסברה.

ד. תכנון המדידה וההערכה
כדי לוודא שהתוכנית אכן משיגה את מטרותיה, יש לתכנן מראש את אופן ביצוע המדידה וההערכה. הפרק הרביעי (שלב רביעי: מדידה והערכה) יסייע בחשיבה על הפעולות הנדרשות לאיסוף נתונים בזמן אמת, שאותן יש להכניס אל המשימות של תוכנית העבודה.

כלים

להרחבה על כתיבת תוכנית עבודה ראו: