בעליו של בית פרטי יכול להחליט בעצמו על התקנת מערכת סולארית בגג שלו והוא אינו זקוק להסכמה מצד שכניו כך, גם במקרה של בית פרטי שחולק קיר משותף עם בית פרטי אחר (דו-משפחתי).
עבור בניין משותף ישנן שתי אפשרויות לבעלות על הגג:
תנאים נוספים שיש לעמוד בהם:
אפשרות התקנה במקרה שלא מגיעים להסכמה של שני שליש מהדיירים
החוק קובע כי גם במקרה שבו אין ⅔ הסכמה, בעלי הדירות שכן הסכימו יכולים להקים מערכת על החלק היחסי בגג ששייך להם. במקרה כזה כל הוראות החוק המתייחסות לכל הגג תקפות במלואן מלבד פטור מקיום אסיפה
נספח מספר 1: בעלות על הגג וקבלת הסכמה
כללית. בעלי הדירות שהחליטו על התקנת המיתקן יישאו בהוצאות בהתאם לחלקם היחסי ברכוש המשותף (לפי גודל הדירה מסך שטח הדירות), אלא אם כן החליטו אחרת – כלומר כל הסדר מוסכם הוא מקובל, אבל החוק קובע את ברירת המחדל הבאה:
הכנסות שיתקבלו הן חלק מהרכוש המשותף, אבל קודם כל ישמשו לכיסוי הוצאות התחזוקה וההפעלה של המיתקן, ולהחזר הוצאות ההתקנה לבעלי הדירות שנשאו בהן יחד עם רווח קטן (מה שהיו חוסכים לו כולם היו מממנים).
במקום האסיפה יש למסור הודעה לכלל בעלי הדירות באופן הבא:
הודעה מוקדמת בכתב לנציגות הבית המשותף ולכל בעלי הדירות לא יאוחר מ 45- ימים לפני מועד ביצוע ההתקנה לגבי הכוונה לבצע התקנה. ההודעה תכלול פרטים בדבר מיקומו של המתקן, גודלו ואמצעי הבטיחות שיינקטו בעת הפעלתו.
ההודעה תימסר כפי שנמסרת הודעה על כינוס אסיפה כללית, לפי תקנון הבית המשותף. במצב שבו קיימת הסכמה של ⅔ ומעלה מבעלי הדירות, אבל יש מתנגדים תקיפים, עליהם להוכיח למפקח האזורי שהקמת המערכת מהווה פגיעה מהותית בזכויותיהם או סיכון בטיחותי. אם הדבר נעשה לאחר הקמת המערכת והמפקח מצא צידוק לטענותיהם, הוא רשאי להורות על הסרת המתקן כולו או חלקו, ולקבוע הוראות לעניין זה כולל הנשיאה בעלויות הסרת המתקן.
ניהול הכנסות מהמערכת
בשנת 2018 עיריית כפר סבא יצאה במסע הסברה עירוני לעידוד התושבים להתקין מערכות סולאריות על גגות הבתים. הפרסום נעשה הן במרחב הציבורי בשלטי חוצות, והן במרחב הפרטי על ידי חלוקת דפי הסברה בבתי התושבים.
להלן דוגמאות מצולמות לחומרי הפרסום:
בסופו של דבר, מסע ההסברה לא נשא פירות רבים, וזאת בשל מספר סיבות שונות:
חוסר מודעות לנושא: מסע ההסברה "הקדים את זמנו" מבחינת המודעות של הציבור לחשמל סולארי באופן כללי והיו חששות משמעותיים מקרינה.
פוטנציאל: שיעור ניכר של גגות רעפים בבנייני העיר (בגלל חוק עזר עירוני שחייב זאת בעבר) אשר הורידו את הפוטנציאל בשל כדאיות נמוכה של מפנה צפוני, ובמקביל מיעוט מקום פנוי בבניינים משותפים.
קושי במימון לבניינים משותפים: למרות ההלוואה שהרשות הציעה לתושבים, התוכנית עדיין הייתה יקרה עבור התושבים.
רגולציה שדרשה 100% הסכמה בבניינים משותפים: הדרישה ל-100% הסכמה בבניינים משותפים היוותה מחסום משמעותי.
הסדר מונה נטו: זה היה ההסדר שחח"י הציעה אז, כך שזה הגביל את הבניינים שיכלו לפנות אליהם – רק לאלה שהצריכה המשותפת שלהם גבוהה ויכולה להתקזז עם הייצור הסולארי.